<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ו</h1>
<h2>דף נה.</h2>
חרשת אפי' השיאה אביה יוצאה בגט אם נשאת לפקח אפילו שהגט שלא לדעתה כי היא חרשת כיון שכל אשה מתגרשת בעל כרחה כך פשוט בגטין במשנה.
<h2>דף נט.</h2>
חרש רומז ונרמז פי' עושין לו רמיזו' בידים או בראש לענין גט כי אנן ק"ל ביבמות כמו שכונס ברמיזה פירו' שנושא אשה ברמיזה כך מגרש ברמיזה ובדקינן ליה כדלקמן כך פשוט בגטין וכן כתב הרמב"ם וכן דעת התוס', אבל מדברי רי"ף נראה שפסק כבן בתירה שדי בקפיצה פי' בעקימת שפתים שהוא פחות מרמיזה.
<h2>דף סד:</h2>
נערה המאורסה היא או אביה מקבלין גיטה פשוט בגטין ובקדושין. ומשמע מתוך פרש"י כי דוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא כשיש לה אב וכן כתב רי"ף והרמב"ם כי המקדש קטנה על ידי אביה וגרשה כשהיא קטנה אביה מקבל גיטה ומשיגיע ליד אביה מגורשת ע"כ אבל רש"י הגיה שוב בפירושו בפרק האיש מקדש כי ה"ה לקטנה וכן כתב ר"ת וכן הר"י ב"ר מאיר והרמ"ה ולקמן אכתוב יותר בדין קטנה. ופרש"י כי כשהיא נערה מתגרשת על ידי אביה שלא מדעתו כי היכי דמתגרשת על ידי עצמה שלא מדעתו וכן מוכח בקדושין.
קטנה שאינה יודע' לשמור גיטה ולא עצמה אינה מתגרשת אפי' מדאוריתא ואם יודעת לשמור עצמה וגיטה מתגרשת אפילו מדרבנן ואם יודעת לשמור גיטה ולא עצמה מתגרשת מדאורית' ורבנן גזרו שלא תתגרש כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ואי זו היא קטנ' כל שמבחנת בין גט לדבר אחר פשוט בקדושין ובגטין וביבמות. ופרש"י ומה שאמרנו שאינה מגורשת אפילו ע"י אביה מן הארוסין מאחר שאינ' יודעת לשמור גיטה ור"ת כת' דמתגרשת על ידי אביה מן האירוסין אף על גב דאינ' מתגרשת על ידי עצמה ועשה כן מעשה דהא דאמרי' אינה מתגרשת כשמת האב או שנשאת וזה מחלק' הפוסקי' כמו כן בשוטה וכתבתיו למעלה בדין שוטה. ומה שאמרנו כשיודעת לשמור גיטה דהיינו כשמגיע לכלל פעוטות ומתגרשת כך פשוט ואפי' בקדושי אביה שהם מדאוריתא וכן פשוט. קטנה מתגרשת בקדושי אביה פי' אפילו קדשה אביה כמו שפירשתי ולעולם היא עצמה אינ' מקבלת גיטה בחיי אביה אלא אם ראויה לקדש עצמה לאיש אחר כגון שאין לה אב או שנשאת ששוב אין לאביה רשות בה וכן דקדק רש"י וכן עקר וכן מוכח, וכן כתב רי"ף כי בחיי אביה והיא תחת אביה מקבל גיטה אביה ולא היא. ור"ת כתב דקטנ' מתגרשת בקדושי אביה אפילו בחיי אביה ופי' נערה המאורסה שכתבתי למעלה דה"ה לקטנה כמו שהגיה רש"י בפי' שכתבתי למעלה.
<h2>דף סה.</h2>
קטנה שעשתה שליח לקבלה אינו גט עד שיגיע לידה הגט שאין הקטן עושה שליח ולפי' הבעל יכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע הגט לידה. אבל אם אמר האב התקבל גט לבתי אם רצה הבעל לחזור משהגיע גט ליד השליח אינו יכול לחזור כך פשוט בגיטין במשנה. ומוכח [קידושין מ"ד ע"ב] כי דוקא קטנה אבל נערה עושה שליח קבלה, ואם יש לה אב אפילו נערה אינה עושה שליח, לאחר מיתת אביה כיון שהביאה ב' שערות עושה שליח קבלה.
<h2>דף סז:</h2>
מי שאחזו קורדיקוס פירו' שהו' חולה מרוח רעה ואמ' כתבו גט לאשתי לא אמר כלום פי' ואפילו כתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה פסול. אמר כשהיה בריא כתבו גט לאשתי ואחר כך קודם שכתבוהו אחזו קורדיקוס ואמר אל תכתבוהו אין בדבריו האחרונים כלום, ומ"מ אין כותבין הגט אלא אחר שיתרפא ואפילו שלא חזר בו אחר שאחזו קורדיקוס. ומ"מ אם נתרפא אין צריך לאימלוכי ביה ואין צריך לשאול לו אם יכתבו אלא כותבין אותו על סמך הדבור הראשון כל זה פשוט בגטין.
<h2>דף עא.</h2>
נשתתק והרי הוא אלם ושומע ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג"פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו. והבדיקה היא שיאמרו לו בסירוגין פי' מעט עתה ומעט אחר שעה ואמרי' ליה הן ותרי לאו וחד לאו ותרי הן או בודקין אותו בפירות ששואלין אותו אם רוצה פרי שאינו נמצא באותו הזמן כגון פרי של ימות הגשמים בימות החמה או בהפך. ודוק' למי שנשתתק מועיל בדיק' אבל לחרש שאינו מדבר ולא שומע אינו מועיל לא בדיק' ולא כתב ידו מאחר שנשא כשהיה פקח ואחר כך נתחרש כי אין כח ברמיזות ולא בקפיצו' ולא בכתב ידו להוציא נשואין גמורין שעשה כשהיה פקח, אבל אם נשא כשהי' חרש מועיל בדיק' כמו שכתבתי למעלה כמו שכונס ברמיזה כך מגרש ברמיזה וכדתנן ביבמות חרש שנשא פקחת או חרשת שנשאת לפקח רצה יוציא רצה יקיי' כשם שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יקיים רצה יוציא היתה פקחת כשנשא ונשטי' לא יוציא היה פקח כשנשא ונתחרש או נשטה לא יוציא עולמית כך פשוט ומוכח. והנה לך ד' חלוקים. הא' חרש מעיקרו שאינו מדבר ואינו שומע ונשא כשהו' חרש לזה מועיל בדיקה וכשם שכנס ברמיזה כך יוציא ברמיזה. הב' אם נשא כשהוא פקח ונתחרש או נשטה ונתחרש שאינו מדבר ואינו שומע אין לו תקנ' עד שיתרפא. הג' מי שנשתתק והרי שומע או אלם מעיקרו אפילו נשא כשהיה מדבר מועיל לו בדיקה או כתב ידו. הד' דיני נשים נשאה כשהיא חרשת והוא פקח כשם שנכנסה ברמיזה כך יוציאנה וכן אם נשאה כשהיא פקחת ונתחרשה כי האשה מתגרשת שלא לדעתה אבל נשאה כשהיא פקחת ונשתטה לא יוציאנה שמא ינהגו בה מנהג הפקר. טופס גט חרש כפי שכתב בעל העטור וכן נמצא בשם הגאונים בכך וכך וכו' אנחנא בי דינא דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא פלוני בר פלוני ורמזנא ליה ורמז להוציא פלונית בת פלוני דאינסבא ליה ברמיזה ומדרמז לנא כתבנא לה גיטא דנא למהוי מגורשת גמורה ותהא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם ודן די יהוי לה גט פיטורין ואגרת שבוקין וספר תירוכין כתקנתא דרבנן והרי את מותרת לכל אדם.
<h2>דף עא:</h2>
שוטה אם יודעת לשמו' גיטה ועצמה מתגרשת אפילו מדרבנן ואם אינה יודעת לשמור לא עצמה ולא גיטה אינה מתגרשת ואפילו מדאוריתא. ואם יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמו' עצמה דבר תורה מתגרשת וגזרו רבנן שלא תתגרש כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כך פשוט ביבמות. וכתב ר"ת והא דאמרי' דאינה מתגרשת מדאוריתא דוקא על ידה אבל על יד אביה מתגרשת כמו בקטנה ולפרש"י אינה מתגרשת אפילו ע"י אביה כמו בקטנה.
